בית ספר יסודי זומר

התמונה שיצרנו אצלנו לגבי הילד בתור מבוגר – שאיפותינו וציפיותינו ביחס אליו מצד אחד, וכל מה שאנו זוכרים מילדותו המוקדמת מן הצד השני, פורשים לעתים קרובות מסך אשר מסתיר מפנינו את מה שמתפתח בילד בזמן מסוים ודורש את תשומת לבנו. עלינו להבחין באיכויות המתפתחות של הילד ולכוון את המערכת החינוכית במובנה הרחב (בית, משחקים, חברה וכמובן – בית הספר) כך שתיתן מענה עמוק על צרכיו והתפתחותו באותו גיל נתון.

מרכז התפתחותו של הילד בתקופת בית הספר היסודי, גיל 6-7 ועד 12-13, הוא עולם הרגש והחוויה. בגיל זה יוצר הילד עולם פנימי עשיר, מלא חוויות וניסיונות, רגשות וחוויות. ככל שיהיה עולם זה עשיר, מגוון ועתיר צבעים, ריחות, טעמים ותמונות, כך יהיה עולמו הפנימי כמבוגר עשיר ומלא יותר.
זהו גיל מיוחד ולמעשה כלל לא פשוט להבנה. גופו הפיזי של הילד והתפתחותו המוטורית הגיעו עד גיל שש-שבע לשלמות מסוימת, להבשלה. כוחותיו האינטלקטואליים, כוחות המחשבה המופשטת, לעומת זאת, אינם זמינים עדיין. הילד נמצא במשך שנים אחדות במעין מצב של 'בין הזמנים', בתקופה של הבשלה. בזמן זה הוא מפתח עולם וכוחות פנימיים אשר יהווו מאוחר יותר בסיס לפעילותו בכל מישורי חייו הבוגרים. בסיס נפשי מאוזן, הרמוני, רב-צדדי ורב-גוני יישא את הנערה והנער בביטחה דרך משברי גיל ההתבגרות ויניח קרקע פורייה ויציבה לדרכם כאנשים בוגרים.
על החינוך הנכון בתקופה רגישה ומשמעותית זו להתכוון באופן מעמיק לאותם כוחות התפתחותיים שהזכרנו. פנייה לכוחות שלא קיימים עדיין או לכוחות שכבר אינם רלוונטיים עלולה להזיק ולמנוע את מימוש הכוחות המתאימים והרצויים.

האמצעי שפונה בצורה היפה והשלמה ביותר לנפש הילד בגיל זה ואשר נותן מענה עמוק לשאלה הפנימית, הלא מודעת בדרך כלל, עימה חי הילד, הוא האמנות. האמנות פונה בצורה ישירה לאותו עולם של תמונות, רגשות וחוויות נפשיות שמתעורר בילד בשנים אלו. היא מדברת אל כוחותיו הנפשיים של הילד בצורה ישירה וטבעית וכך מאפשרת לו צמיחה וגדילה בדיוק במקום בו הוא נמצא. בדומה לעולם הרגש, גם היא אינה תחרותית או הישגית. האמנויות השונות פונות לכל ילד בצורה אינדיווידואלית, וכך יכולות לפתח את היצירתיות וכוחות האישיות בצורה המלאה וההרמונית ביותר.

האווירה בבית ובבית הספר בתקופה זו של התפתחות הילד וכל מה שעוטף וסובב אותו, מן הראוי שיהיה אמנותי ויצירתי ככל האפשר. בשנים אלו (כיתה א' עד ז' או ח') בית ספר ולדורף הינו מקום של חוויה אמנותית רב-תחומית בכל מקצועות הלימוד. דרך הציור, הרישום, התנועה האמנותית, הדיקלום, השירה, המוזיקה והדרמה נלמדים כל מקצועות הלימוד. הילדים שרויים באווירה אמנותית יוצרת שדרכה נלמדים תחומי הידע השונים, דרכה מועברים המסרים, דרכה מתהווה ההווייה החינוכית ודרכה נרקמים היחסים החברתיים בכיתה.
ביטויים של שכלתנות גרידא, לימוד לשם השגת ידע מופשט ומרכיבים תחרותיים והישגיים אינם מתאימים עדיין לשלב זה של התפתחות הילד. הם אף מפריעים להתפתחות הכוחות שרוצים לצמוח ולהתעורר עתה. הידע והלימוד אכן חשובים, אולם רק כשהם תוצאה נלווית של התהליכים האמנותיים שעוברים הילדים. ידע ניתן לרכוש תמיד, בכל גיל לאחר גיל ההתבגרות, אך את הכוחות שבאים עם השירה, הציור, הריקוד והמשחק יהיה קשה הרבה יותר, אם בכלל, להשלים אחר כך.

דרך מתאימה נוספת להגיע אל הילד בגיל זה היא הסיפור. הסיפור מדבר בשפת התמונות ויוצר בנפש הילד עולם חדש, סגור ושלם של תהליכים, שינויים, ניגודים, מתח ושלל רגשות אשר נרקמים מתמונות פנימיות. במובן זה הוא מתאים בדיוק למתחולל בעולמו של הילד בגיל זה, שגם הוא בתקופה זו של חייו, מהווה עולם סגור ופנימי של תמונות, רגשות וחוויות. אין מתאים ממנו כמדיום לימודי וחינוכי בשלב זה. ילדים אשר חיים בתוך עולם של סיפורים ותמונות, של תהליכי אמנות ויצירה, מקבלים את ההכנה והמזון המתאימים והטובים ביותר להמשך דרכם כנערים וכמבוגרים.

סיפור טוב, כזה שדרכו עובר הילד תהליך פנימי של יצירת דימויים ותמונות, של התפתחות באמצעות גיבורי העלילה, של הזדהות מלאה עם הכוחות החיוביים ורתיעה מן הכוחות השליליים, של התחזקות וצמיחה ביחד עם דמויות הסיפור ודרכן, סיפור כזה מעביר את הילד שוב ושוב תהליך של גדילה פנימית, של צמיחה. זהו תהליך מבריא ומחזק, אשר בונה כוחות ואיכויות בנפש הילד, תהליך שמכין אותו, במובן המלא והשלם ביותר, לקראת בגרותו.

אמצעי חשוב נוסף חשוב בעל אותן איכויות הוא המשחק. גם המשחק יוצר עולם של חוקים מוגדרים, כללים, מטרות ומאפיינים, עולם שמופרד לרגעי המשחק מן העולם החיצון ומהווה מרחב סגור ומוכל על משתתפיו. המשחק הוא מעין שיקוף של עולמו הפנימי של הילד. כמו האמנות, כוחות היצירה והתמונה הפנימית יכול גם המשחק, כאשר הוא מתאים ונכון לגיל הילד, להעבירו תהליך התפתחותי אשר הולם בדיוק את המקום בו הוא נמצא. המשחק, על מגוון צורותיו – משחקי שולחן, משחקי חברה, משחקי ריצה ותופסת, משחקי מילים, משחקי תפקידים ועוד, יכול לשמש כלי חינוכי רב עוצמה בגיל זה.
חשוב להדגיש שבאמנות, בסיפור ובמשחק מדובר בפנייה אל כוחותיו העצמאיים והפנימיים של הילד, על מנת שיהיה פעיל, יוצר וקרוב עד כמה שאפשר למרכז יישותו. מכאן חשיבותה של יצירת תמונה פנימית בעת הסיפור, של חווייה פנימית יוצרת בתהליכים אמנותיים ועל משחקים פעילים ככל האפשר. סיפור המסופר בעל-פה על ידי ההורים או המורה מזמין את הילד ליצור תמונות פנימיות בקירבו, תמונות אישיות וייחודיות הרקומות באמצעות כוחותיו של כל ילד וילד. סיפור המוצג על מסך הטלוויזיה יוצר בעבור הילד את התמונות ואלה מנוכרות לחלוטין לכוחותיו הפנימיים. התמונות הראשונות מחזקות את הילד, בונות בתוכו כוחות ואיכויות ומעוררות את כוחות הבנייה והיצירה; האחרונות מדכאות את כוחותיו, מרגילות אותו לפסיביות פנימית ובסופו של דבר מנוונות אותו.

התקופה עליה אנו מדברים משתרעת על פני שש-שבע שנים ואיננה אחידה כמובן. כל מה שנאמר אודות אופיים הרצוי של תהליכי הלמידה, האווירה האמנותית, עולם התמונה, הסיפור והחוויה המשחקית של האמצעים האמנותיים נכון ומשמעותי במיוחד עבור הכיתות הראשונות. עם התבגרותם של הילדים, לקראת גיל 11-12, יש לכוון את האווירה הלימודית לתהליכים שמשלבים בהדרגה את כל אלה עם היכרות משמעותית ורב-גונית עם העולם והאדם, עם תהליכים חברתיים מודעים יותר ועם פנייה מודעת יותר אל התעוררות כוחות החשיבה המופשטת. אין מקום עדיין, גם בגילאים אלה, ללימוד של ידע מופשט שאינו קשור לנפש הילד ונתפס על ידו כאינפורמציה חסרת משמעות ועניין. העניין, הסקרנות, הפליאה והפתיחות אל מול תהליכי אדם ועולם חשובים מאוד בגיל זה, ואמורים להוות בסיס להתעוררות הנפשית של גיל ההתבגרות. כך גם הקשר בין מקצועות הלימוד השונים ומקומה של החווייה האישית, ובמידת האפשר האמנותית, ביחס לנלמד.