הילדים בכיתות הנמוכות, שהפעילות הגופנית והחושית הינה עדיין מרכיב חשוב בהווייתם, משחקים, רצים, מציירים, שרים, מדקלמים, מתרגלים תרגילי קצב וקואורדינציה, קופצים בחבל – תוך כדי תהליך הלימוד, וכחלק בלתי נפרד ממנו. חוויית הלימוד הינה מבחינתם תהליך מזמין ונעים, שמח ומלהיב, הקשוב לעולמם והעונה על צרכיהם.
במקביל מתחיל בית הספר לטפח, להדגיש ולעודד את התפתחות עולם הרגש והחוויה הפנימית. על פי תפיסתו של חינוך ולדורף בונה הילד בגילאי בית הספר היסודי את עולם הרגש הפנימי שלו, ואופן העבודה בכיתה מתחיל להתכוונן לשלב התפתחותי זה. הכלים העיקריים באמצעותם פונים בחינוך ולדורף אל התפתחות הרגש הם האמנות והאסתטיקה.
האיכויות הנוספות באישיותו המתפתחת של הילד – חשיבה מופשטת, מודעות עצמית וכדומה – מבשילות וצומחות במקביל ובאופן טבעי מתוך הפעילות וההתנסות הגופנית-חושית והחווייתית-רגשית. בכיתות הגבוהות יותר של בית הספר היסודי, ואחר כך בתיכון, מתאים המורה בחינוך ולדורף את דרכי ההוראה לשלב של התעוררות האינטלקט והחשיבה המופשטת. התכנים וההדגשים משתנים בהתאם לצרכים המאפיינים שלב זה, וההתקדמות ממשיכה לצמוח על בסיס המסד המאוזן והיציב שנבנה עד כה, נדבך על גבי נדבך.