בית ספר יסודי זומר

 כשמלאו לאורי שמונה שנים התייתם מאביו ונשלח יחד עם אחיו – אילן – לפנימייה. על פרק זמן זה מספר אילן: "אם כי הייתי צעיר ממנו בשנה אחת בלבד, החליט להיות לי לאב. בחורף לא הצלחתי לקבל סודר ואורי, שהצליח להשיג אחד לעצמו, מסר אותו לי וקפא מקור למעני". הקשר בין אורי לאחיו הלך והתהדק וגם כעבור זמן היו קשורים מאוד זה לזה ולא נפרדו בכל אשר עשו. אורי לא היה תלמיד שקדן ביותר, אך, כשנדרש לכך, ידע להתרכז, ללמוד ולהצליח בבחינות החשובות. "במיוחד הצטיין אורי במקצוע השרטוט שבו שאף להגיע לשלמות". מספר חברו לכיתה אריה. "הוא היה אחד מהמעולים במקצוע זה ועל פי רוב היו ציוניו מטוב מאוד ומעלה. גם בלימודי האנגלית הצליח למדי וזכה בציונים טובים. בשיעורי הגדנ"ע היה מצוין וביצע את כל התרגילים הנדרשים בקפידה וביעילות. הוא הצליח לעבור את מסלול המכשולים בנקל ושימש דוגמה לכולם. הוא הצטיין בספורט ועיסוק זה תפס חלק נכבד בחייו. בשיעורי הספורט היה מלא חיים – קפץ, רץ ושיחק בקלילות ובצורה נאה ואסתטית. ענף הספורט שהיה אהוב עליו מכול היה הכדורגל ועסק בו במסגרת קבוצת 'הכח מכבי' – רמת גן, שבה שיחק. אורי היה רוכב אופניים מושבע ושחיין מצטיין. הוא בילה זמן רב בברכת השחייה ובים, והדהים את כולם בקפיצותיו המרהיבות מן המקפצה הגבוהה ובמרחקים העצומים שגמע בשחייתו ללא כל מאמץ".

אמו של אורי, שנשאה את נטל המשפחה בכוחות עצמה. השתדלה להעניק לאורי, לאחיו ולאחותו את כל אשר חשקו בו. היא מימנה נסיעות מספר של אורי לאנגליה, נסיעות בילוי ששולבו בלימודי האנגלית. ואורי ידע להעריך אותה על כל אשר עשתה למענו. אורי היה חברותי מאוד ואהוב על כולם. הוא בלט בכל מסיבה ובכל אירוע והרבה לטייל בארץ עם חבריו.

אורי גויס לצה"ל ביולי 1973 והתנדב לחיל הצנחנים. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם בקורס צניחה שסיים בהצלחה רבה נשלח לרמת הגולן. שם, יחד עם ידידיו הצנחנים, עלה אורי למוצב החרמון כדי לשמור על קו ההפרדה עם הסורים.

ביום ה' באייר תשל"ד (27.4.1974) נפל אורי בקרב על החרמון. הובא למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי שבקרית שאול. השאיר אחרו אם, אח ואחות.

משפחתו וחבריו הוציאו לאור חוברת לזכרו, ובה מדברי חבריו, מוריו וקרובי משפחתו על תקופות חייו השונות.