בית ספר יסודי זומר

 בשנת 1992 שי החל את לימודיו בבית-הספר היסודי "זומר" וכבר אז אבחנו מוריו כי ניחן בכישרונות נעלים ורבים מאוד. בכיתה ג' נשלח שי לבחינה לכיתת מחוננים בבית-הספר "הלל" שברמת גן. השאלה הראשונה והעיקרית אותה שאל שי את הוריו היא: במידה ויעבור את הבחינה בהצלחה, האם יאלץ לעבור ללמוד בבית הספר "הלל". כאשר נענה בחיוב, אמר בנחרצות שהוא אינו מוכן לעזוב את חבריו לספסל הלימודים בבית הספר "זומר" וכך עשה. במהלך לימודיו בבית-הספר היסודי קיבל שי מספר רב של תעודות הערכה, הצטיינות ומלגה.

שי עזר למלי מנהלת בית הספר בכל דבר שקשור לתחום המחשוב לכן דבק בו הכינוי 'הסגן של מלי'. בסיום לימודיו בבית הספר היסודי היה מעורב מאוד בהפקת ספר המחזור, ערך ועשה במחשבו האישי בבית עד לשעות המאוחרות של הלילה. חבריו לספסל הלימודים כתבו בספר המחזור: "לשי שלנו יש לב זהב ולכן כולם מתאהבים בו מיד. במשך השיעור ישן עד לשעת ההפסקה וכשקם מבין את החומר בלי שום בעיה! בעיות במתמטיקה פותר בקלות, בשבילו החומר ממש פשוט. הוא טוב במחשבים זאת כולם יודעים, עוזר למורות להדפיס חומר בכל הנושאים. הוא זכה במלגה לאות הוקרה כי אפילו למבוגרים מוצא זמן להגיש עזרה".

בשנת 2000 שי החל את לימודיו בבית-הספר התיכון למדעים "אורט אבין". כבר בכיתה ט' הראה שי את אהדתו לכל הסובבים, חבריו החדשים לספסל הלימודים. באופיו הציני ובהומור השנון שבפיו סחף אחריו רבים וכן את מחנכת כיתה י"ב, שרה רוטנברג, שהבינה את דרך מחשבתו ובשל כך נתנה לו חופש ביטוי רחב. כתבה שרה מורתו לאחר האסון: "בלט במיוחד התלמיד שישב בטור השני בספסל האחרון – שי. מהרגע הראשון זיהיתי אצלו משהו אחר, כובש בייחודו. לא פעם כשישבתי עם עצמי ניסיתי לזהות ולהגדיר לעצמי את המיוחדות שבשי. ידעתי לזהות את התכונות המופלאות שבו, את השילוב שבין החוכמה, האינטליגנציה הרבה עם ההומור המיוחד שלעולם לא נגמר. שיעור לא היה שיעור ללא הערות ציניות וההומור של שי, האמירות נאמרו על ידו בשיא הרצינות, כאילו הוא באמת התבלבל, ואנחנו כל כך צחקנו, כל כך נהנינו. לא אשכח את היום שבו שי נכנס לכיתה עם מסכת נינג'ה על פניו וסירב להוריד אותה במהלך השיעור, כך גם דיבר והשתתף בשיעור, התמונה שלך שי תמיד תהיה חקוקה בליבי, תמונה של ילד שבגר מחייך ומאושר, אוהב בלי סוף, אינטליגנטי ובעל חוש הומור יוצא דופן שקיים רק באנשים יחידי סגולה כמוך. לא אשכח אותך לעולם תלמידי האהוב שי".

בחופשת הקיץ עבד שי כנער בדואר ישראל מקום עבודתו של אביו. שי עבד בתחום המחשוב. בדרך כלל לא מעסיקים נערים בתחום מחשוב אלא רק עובדים מקצועיים. עובדי המחלקה התפעלו מעוצמת הידע והזריזות בתחום המחשוב. כתבו עובדי תחום הנדסת יצור לאחר האסון: "שי הגיע לעבוד במשרדנו לפני כשלוש שנים. הטלנו עליו מטלות מחשוביות מעבר לרמה המקובלת. שי הפגין "ראש גדול" בעת ביצוע המטלות, פעל ברצינות דייקנות וזריזות, ביחסים עם כלל העובדים שאיתם היו לו קשרי עבודה ניחן שי בחן רב ובלתי נשכח".

בשנת 2004 סיים שי את לימודיו וגם כאן זכה לתעודות הוקרה והצטיינות. באחת מתעודות ההצטיינות נכתב: "הצטיינות בהפקת ספר מחזור לבוגרי מחזור מ"ט על רעיונות, יצירתיות וצילומים מדהימים. ישר כח!".

במהלך לימודיו גילה שי תחביב נוסף והוא הצילום ובכסף שהרוויח מעבודתו כנער רכש מצלמה והחל לצלם תמונות. ממספר תמונות שצילם יצר תמונות פנוראמיות במקצועיות רבה. ביום שנפל כתב המורה, יואל ליברמן, מבית הספר אורט אבין: "שי בחר כתחביב את תחום הצילום. חשבנו שבחר בתחום זה כדי לנתק מגע ישיר עם האנשים וליצור קשר באמצעות כלי מתווך. אולם להפתעתנו הצילום הפך להיות אמצעי מדהים וליצירת קשר. דרך עדשת המצלמה קלט שי בעין רגישה ובלב פתוח את העולם וספג אותו לתוכו תוך עיבוד המראות. בכך יצר שי תמונת עולם אופטימית מלאת אהבת אדם".

בהתקרב מועד גיוסו ביקש שי ללמוד במסגרת העתודה האקדמית ולעסוק בתחום מדעי המחשב. שי עמד בקריטריונים, עבר את מבחני ההתאמה ובצה"ל אפשרו לו להירשם לאוניברסיטה. לאחר שהתקבל לאוניברסיטה למגמת מדעי המחשב והמתמטיקה נמסר לו על ידי צה"ל שלא יוכל ללמוד. שי ערער על כך ובקשתו נדחתה, מכיוון שהלימודים החלו באוקטובר ומועד גיוסו נדחה מספר פעמים. שי ניצל את הזמן שנותר עד לגיוס והחל את לימודיו האקדמיים בסמסטר הראשון וגם כאן הניב תוצאות גבוהות בבחינות. שי ביקש לדחות את גיוסו במספר חודשים נוספים כדי לסיים את הסמסטר השני, בקשה זו נדחתה.

שי התגייס לצה"ל ב-4.4.2005. הוריו מספרים כי כבר בתחילת השירות שי חש שדברים במסגרת הצבאית עובדים בצורה חסרת הגיון וכך החל מסע התלאות שעבר. שי דרג מנהל רשת בעדיפות ראשונה ושוטר צבאי בעדיפות חמישית ואחרונה. קצין המיון החליט להציבו כשוטר צבאי וכשהתעקש שי נשפט ונכנס לכלא למשך שבוע. בקבילה שהגיש שי לקצין קבילות החיילים כתב על אמירה פוגעת מקצין המיון: "אני אדאג שתנקה טנקים במשך שלוש שנים". לאחר הטירונות הוחלט ששי יוצב בחיל חימוש, חיל שלא דורג במנילה, אך שי שוב התעקש. בקבילתו הוא מציין: "הדהד באוזני משפטו של קצין השיפוט בבקו"ם". שי ניסה לשכנע את קצין המיון בכך שיוכל לתרום לצה"ל אך הוריו של שי מספרים כי שי חש שקצין המיון גילה אטימות ונוקשות כלפיו. שי המשיך והתייצב מידי יום בבקו"ם כדי שקצין המיון אולי יבין אותו בסופו של דבר אך האחרון עמד בסירובו.

מכיוון ששי לא התייצב לחיל החימוש, מפקדו לימים, סרן משה קסטרו, הגיע לבית ההורים. הוריו של שי התרשמו בחיוב מאופן התייחסותו של משה וכך שוכנע שי להתייצב ביחידה למרות המשקעים שנוצרו. כתב סרן משה קסטרו לאחר האסון:

"לא אשכח את ערב 31.5.2005 בו קבלתי צו של חייל, כביכול חייל המסרב להתייצב ביחידה. התבקשתי לסור לביתך ולהניע אותך לסור ליחידה. כבר בפגישה הראשונה בביתך בנוכחות משפחתך המיוחדת הבנתי שמדובר בסיטואציה ייחודית ולא שגרתית ובחייל בעל כישוריים ופוטנציאל נדיר. הבנתי שיש לפעול באופן שונה מהרגיל במקרים דומים. יכול להיות שלהחלטה זו הייתה השפעה על מה שצפן העתיד. אפשר לומר שסומנת כבר אז ויועדת לגדולות. בחלוף חצי שנה בדיוק הפכת מחייל למפקד ומדריך והיווית מודל ומקור לגאווה בכל מעשה ידיך ובכל אשר הוטל עליך תוך גילוי אחריות, עצמאות ואהבת האדם, שללא תכונה זו לא ניתן להסביר כיצד השפעת בזמן כה קצר על כל פקודיך שעברו תחת שרביטך, והיית להם אורים ותומים בתחום המחשוב. התכונה שאפיינה אותך בעיקר והיוותה אבן שואבת בכל מפגש חברתי הייתה שמחת החיים וההומור המשובח בו ניחנת".

באוקטובר 2005 שי סיים קורס מפקדים בבה"ד 20 והחל לשרת כמדריך בתחום מחשוב ומערכות מידע. במשך תקופה קצרה הצליח לכבוש את כל מי שנקרה בדרכו וכך רכש לו חברים חדשים שליוו אהבו ותמכו בו במהלך שרותו.

שי ביקש ללמוד עוד במהלך שירותו ולסיים את הסמסטר השני בשעות הערב. אך חייו מלאי שמחת החיים נגדעו בשבריר שנייה ביום שני, כ"א בכסלו תשס"ז (11.12.2006), כאשר שי עשה כהרגלו מעשה טוב, כשיצא לקנות מתנה לחברה שהשתחררה ובדרכו חזרה ליחידה נהרג בתאונת פגע וברח. שי הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בקרית שאול, כשרבים מלווים אותו בדרכו האחרונה. שי הותיר אחריו הורים רון ומלכה וארבע אחיות מיכל, יעל, ענת ורינה. בן עשרים היה שי בנופלו. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

באגרת למשפחה כתב פרופ' משה לוינשטיין, ראש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת "בר אילן": "בחודש דצמבר 2006 קיבלנו את בקשתו של שי לחזור ללימודי תואר ראשון במסלול מדעי המחשב מורחב. הבקשה אושרה מיידית על ידי יועץ המחלקה לאחר שראה את הישגיו הטובים של שי בסמסטר האחד שלמד במחלקתנו ואת הפוטנציאל הגבוה של שי להצליח בלימודי תואר ראשון. שי קיבל אישור לחזור ללימודי התואר סמסטר ב' פברואר 2007. קיבלנו בתדהמה וזעזוע את ההודעה על מותו הטראגי של שי".

מפקדו של שי, סגן אלוף גל שוורץ, ספד בהלוויה: "כבר בהתחלה נתגלית כבחור רציני, פיקח ובעל רמה אישית גבוהה וסומנת עקב כל היכולות האישיות ויכולות ההדרכה להיות מדריך בתחום המחשוב. עם כניסתך לתחום מערכות המידע מהר מאד הפכת למדריך מוביל בתחומך וביצעת את תפקידך בהצטיינות ובציוני משוב מצויינים. רק לאחרונה סיימת קורס סמלים וגם שם בלטה האישיות הנפלאה והרעיפה מעל כולם את השקט ושמחת החיים".

אביו של שי ספד לו ביום השלושים: "עשרים שנה אנו עוטפים אותך בחום ובאהבה. חינכנו אותך לעזור תמיד לזולת שמחת לעזור בכל הזדמנות למשפחה, לחברים ולמכרים בכל תחום שיכולת לעזור ללא שום תמורה גם כספית כי כך חונכת ובכך האמנת שתמורה כספית זה לא הכל בחיים. אתה לנו הוריך ואחיותיך מקור הגאווה המשפחתית של משפחת צבאג שניחן בכישרונות נעלים ורבים מאד. שייק'ה שלנו לא רק אנו הוריך אחיותיך ומשפחת צבאג איבדנו אותך. איבדה אותך היחידה בה שרתת חבריך ידידך מכריך ומעבר לכל המדינה לה יכולת לתרום בידע הנרחב שאגרת במוחך בתחום מערכות המידע, המתמטיקה והמחשוב".

כתב למשפחה מפקד היחידה, אלוף משנה דודו אלמקייס: "שי היה חייל חרוץ ומסור מאד לעבודתו. השכיל לרקום מערכות יחסים ייחודיות עם חבריו לסגל, זכה לאהדתם של מפקדיו שימש דמות נערצת וראויה לחיקוי בקרב החיילים. שי היה אדם חייכן שניכר בחוש הומור ובשמחת חיים שהקרין הפגין רצון לתרום ולסייע לסובבים אותו".

מתוך אגרת הרמטכ"ל, רב אלוף דן חלוץ, למשפחה: "מפקדיו של שי מספרים כי היה מסור לעבודתו, אותה ביצע במקצועיות רבה ובשאיפה למצוינות, תוך הפגנת ידע רב בתחומו. שי ניכר בחריצותו ובשמחת החיים ששפעה ממנו. בשל כל אלה ועוד היה שי אהוד ומוערך על כל הסובבים אותו. דואב הלב על מותו של שי בטרם עת. בטוחני כי דמותו תאיר את דרכם של מפקדיו וחבריו".

כתבה מנהלת בית הספר היסודי "זומר", מלי נוימן: "הכרתי את שי מכיתה ה' אבל ההיכרות המשמעותית בינינו הייתה בכיתות ז' – ח'. שי תמיד תמיד מוכן לכול ללמידה לעזרה ולכל בקשה עם חיוך מבויש אבל עם נוכחות וביטחון עצמי. באמירות של חוכמות המלוות בהומור חכם מאוד. בכל המקצעות הוכיח את כישוריו, הכל בצניעות ובענווה. במתמטיקה ובמחשבים היה מעל כולם. התכונה של ידע ונכונות לעזור גרמה לי להיעזר בכישוריו בעבודה השוטפת של בית הספר. כל בוקר היה מתייצב בדלת חדרי "מלי האם אני יכול לעזור לך במשהו?". סמכתי עליו בכל ובמהרה הפך לסגני. הוקרתי לו על כך בתעודות הוקרה לא רק על העזרה והתמיכה אלא על הכול. כמו השיר "איפה ישנם עוד אנשים כאלה" הרבה זמן לא פגשתי בין תלמידי בתלמיד כמו שי המוכן לתרום, לעזור בכל וגם מצטיין בלימודים".

בערב זיכרון במלאת ששה חודשים לנפילתו נאם מפקדו, רב סמל מתקדם אבי שושן: "ביצעת את תפקידך במצוינות הראויה לציון תוך אכפתיות רבה. יצרת סביבת עבודה בעלת אווירה נעימה ואוהדת. שייק'ה רבים דיברו אודותיך לפניי ועוד רבים ידברו אחריי. כולנו נהנינו מקרבתך מעשייתך ומעזרתך ואין לנו מילה אחת רעה לומר. הנה לך שי לקט קצר של התייחסות חניכים בהשתלמויות ובקורסים השונים שנכחו בשיעורים שלך: "שי מדריך טוב מאד עזר לנו להבין את החומר בצורה טובה מאד", "בחור חביב ונעים להדרכה", "תותח על", "מדריך בעל יכולת הדרכה ברמה גבוהה מאוד", "מדריך מצוין שולט בחומר היטב נהניתי ללמוד איתו", "חבל על הזמן. המדריך הכי טוב בבה"ד 20 !!!!!!!! מקצועי משרה אוירה טובה עונה על כל השאלות בסובלנות רבה אי אפשר לבחור מדריך טוב יותר…."

זכרו של שי הונצח באופנים רבים: במלאות שלושים לנפילתו יצאו לאור שני סידורי תפילה "ברכת שי" ו"תהילת שי". ארבעה חודשים לאחר נפילתו, בסמוך לחג הפסח, ראה אור ספר פאר הקידוש וההגדה "הלל לשי" ובו כל התפילות לפי כל המנהגים והעדות וחולק לחברים, מכרים ומשפחה. ביחידה בה שרת שי נחנך בית כנסת חדש ונתרמו שני לוחות מודים דרבנן, לוח קדיש על ישראל, לוח עלינו לשבח ,שמוקמו בקיר המזרחי בסמוך לארון הקודש. במלאת ששה חודשים לנפילתו נקרא חדר המחשבים בבית הספר היסודי "זומר" על שמו. תמונות ששי צילם וערך נתרמו לחדר המחשבים.

במלאת שנה לנופלו הונצח שי בבית הצנחן ברמת גן בחדר מחשבים שנקרא על שמו, כן נתרם מחשבו האישי כמוצג בחדר ונתרמו ארבעה מחשבים נוספים ותמונות ששי צילם וערך. בערב השנה לזכרו הוענקו מלגות לתלמידים מצטיינים בתחום המדעים משני בתי הספר בהם למד.

הוקמו לזכרו של שי שני אתרי אינטרנט, האחד על ידי חבריו לתיכון והשני על ידי חבריו ליחידה בה שרת: www.shaizabag.com , www.shaizabag.org

במלאת שנתיים לנופלו השיקה המשפחה ספר לזכרו בן 310 עמודים כשמו של שי בגימטריה. הספר כולל סיפורים מנקודת מבט של מורים, מפקדים, חברים ומשפחה. הספר מכיל תעודות ומכתבים וכתבי יד של שי. לספר צורפו שני דיסקים הכוללים עשרים ושישה שירים שנכתבו על ידי המשפחה וחברים הולחנו ובוצעו. 

6 שנים לאחר נפילתו, אביו הוסיף לשמו את השם אבישי – אבא של שי, זאת כדי לשמר את שמו של שי במשפחתו הגרעינית, ולא להנציח את שמו בדורות ההמשך, בחזקת כל אדם נולד לחיים חדשים ולמזל טוב.

בנובמבר 2013, ערב ר' חודש כסלו תשע"ד, הוכנס לבית הכנסת ע"ש "משה אביב" ברמת גן ספר תורה לזכרו של שי וסבו, אבי אביו אברהם.